הסטוריה
הזית נימנה עם שבעת המינים שבהם התברכה ארץ-ישראל: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח, ח).

השימוש בזית כעץ פרי החל בארץ בתקופה הניאוליתית לפני כשבעת אלפים שנה. ברחבי הארץ התגלו שרידים של מאות בתי-בד עתיקים לעצירת שמן, רובם - למן תקופת הברזל (מאות ט'-ח' לפנה"ס) ועד ימינו.

עץ הזית הפך להיות ממאפייני הנוף של ארץ-ישראל, סמל חשוב לשורשיות והתגלמות של תקווה. היונה נשאה "עלה זית טרף בפיה, וידע נח כי קלו המים מעל הארץ" (בראשית ח, יא). ענף הזית הפך סמל לשלום בארץ ובעמים, ומעטר כיום את סימלה של מדינת ישראל.

מטעי הזיתים נפוצים כיום בעיקר בהרי השומרון הגליל והנגב. בימי קדם גידלו זיתים כמעט בכל אזורי הארץ, כפי שמעידה תפוצת בתי-הבד.